הפסיקו למחזר

הפסיקו למחזר , הפחיתו במקור זה שם המשחק לאקולוגים מתחילים ומתקדמים .

רבים חושבים שמיחזור הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בתחום הסביבה. אבל מיחזור הוא רק אמצעי – לא מטרה – והוא אפילו לא אמצעי עיקרי.

בטיפול בפסולת מבחינים בארבעה שלבים – הפחתה במקור , שימוש חוזר  מיחזור  והטמנה ושריפה. כל אלה באים לפתור שתי בעיות סביבה קשות – האחת היא דלדול משאבים והשניה היא זיהום.

אנשים לוקחים מהטבע חומרים, עובדים עליהם ומייצרים מוצר, ולבסוף זורקים אותו. חשוב לכן, להקטין את כמות האשפה. על ידי הגדלת כמות המחזור כמות האשפה תקטן ובעיית הזיהום תרד. שמירה ומניעת דלדול משאבים זה חשוב .

אך רוב הזיהום לא נגרם לאחר שאנו זורקים מוצרים שונים לאשפה, אלא בעת תהליך הייצור שלהם ובעת תהליכים של הכנת מוצרי גלם שונים. בתי החרושת והחברות הגדולות, ולא הצרכנים הפרטיים, הם האחראיים הישירים לרובו המכריע של הזיהום. כמובן שהצרכנים הם הגורמים לכך שיש ביקוש נוסף למוצרים.  הזיהום בתחילת חיי המוצר הינו גדול יותר מאשר הזיהום בסוף חייו.

לדוגמא, מתוך 380 טון פסולת המצטברים בבריטניה בכל שנה, רק 6% מיוצרים ישירות ע"י משקי הבית; כך שגם אם כל האזרחים בבריטניה ימחזרו, הם לא יביאו לשינוי משמעותי בבעיה הכוללת.

תות שדה לא נראה בעית סביבה קשה כאשר אנו זורקים אותו לפח. אבל תהליך גידול התות כרוך בשימוש מאסיבי בחומרי רעילים ודשנים שנשטפים למי התהום.

דוגמא נוספת היא שרוב הזיהום בתחום תעשיות מחשבים לא נגרם עקב מחשבים שהושלכו לאשפה אלא בזמן ייצור שבב המחשב. כריית מתכות וחומרי גלם  נעשית כיום ע"י יישור הרים וזיהום מאסיבי של הסביבה. בעיה זו מחריפה  שחומרי הגלם הופכים נדירים יותר. 

הפחתה במקור כוללת צמצום כמות המוצרים שכל אדם צורך, צמצום השימוש באריזות, תיקון מוצרים במקום זריקתם והימנעות מקניית מוצרים מיותרים, והעדפת מוצרים שיחזיקו מעמד זמן רב, כמו כן יש חשיבות לקניה של תוצרת מקומית – שעברה פחות קילומטראז' וגרמה לפחות זיהום ובזבוז של דלק.

זהו התחום המשמעותי ביותר בנושא של טיפול בפסולת . צמצום במקור יבטל את הצורך בשימוש חוזר או במיחזור – כך גם תיחסך העלות הכלכלית וגם העומס הסביבתי של הייצור, המיחזור

שימוש חוזר הוא תהליך שמאפשר לנו להשתמש באותו מוצר פעם נוספת ביעודו המקורי. לדוגמא בקבוקי הבירה בארץ זה חסכון באנרגיה וטוב יותר ממיחזור וניתן לפעמים להשתמש באותו מוצר עשרות פעמים. בניגוד לכך בקבוקי הפלסטיק של השתיה ואחרים הנאספים בכלובי המיחזור זקוקים לתהליכים מורכבים וצורכי אנרגיה וגם איכות המוצר יורדת בצורה דרמטית בתהליך המחזור ולכן הוא גורם רק לעיכוב התהליך של הפיכת המוצר לאשפה.

הדגש שלנו כצרכנים בנושא זה צריך להיות העדפת מוצרים פשוטים הבנויים כך שיחזיקו זמן רב.

 חברות רבות מתכננות ומעצבות את המוצרים שלהם למצב שבר מכוון אחרי שימוש קצר למדי. לעיתים רבות מעוצב המוצר בדרך שאינה מאפשרת פתיחה לצורך תיקון (כמו אייפון). על ידי כך, דוחפות החברות לקניית מוצר חדש .

מכונית "חיפושית" או טוסטרים ישנים יכולים לעבוד עשרות שנים, בעוד שרמת הביצוע או התפקוד של עמיתיהם החדשים יורדים במהירות תוך שנים ספורות. כמו כן עדיף בדרך כלל להשתמש במוצרים רב פעמיים – כלי אוכל, מצלמות וכו', על פני התחליף החד-פעמי.

תיקון של מוצרים רבים הפך כבר ל"לא כלכלי" שכן במחיר ה"זול" של המוצר המתיישן במהירות נוח יותר לקנות מוצר חדש. גם בעלי המקצוע שבעבר היו עומדים לרשות מי שרצה לתקן מוצרים – כמו שענים או סנלדרים – הם דבר שהולך ונעלם.

במציאות מקיימת ונורמלית יותר, בה היצרן אחראי למוצר למשך כל חייו, שירותי תיקון צפויים להפוך שוב לדבר מקובל. 

מיחזור הוא משאת לבם של רבים, שאינם מבינים כי מיחזור הוא אמצעי ולא מטרה. 

מיחזור הוא פשוט דחיה של כמה שנים לפני שהתוצרים הרעילים או הבלתי ניתנים לפרוק על ידי הטבע מושלכים בתור אשפה. אם לא בתור מוצר פלסטיק אחד, אזי בתור מוצר פלסטיק אחר. כלומר מחזור הינו דחיית הקץ, לא מניעה שלו.

לא פעם המיחזור הוא יקר למדי וגורם לתופעות לוואי בתחום הסביבה – לדוגמא מיחזור נייר והלבנתו כרוכה לרוב בזיהום קשה של מקורות מים. לאלה הם פתרונות-הקצה שמיושמים כיום ויוצרים בעיות קשות.

הטמנת אשפה יוצרת מפגעים של  זיהום מים , מפגעי ריח, זיהום אוויר בחומרים מסוכנים, הגברת ההתחממות העולמית כתוצאה מפליטת מתאן ו-CO2 .הבעיה העיקרית היא זיהום המים על ידי חומרים רעילים המושלכים לאשפה (סוללות, שאריות צבעים ומדללים, מכשירים אלקטרוניים ועוד), והעובדה שפסולת אורגנית שטמונה באדמה מתפרקת הרבה יותר לאט ובצורה אנ-ארובית (בניגוד לקומפוסטציה). המטמנה מהווה "קופסה שחורה" שאין לנו שליטה על תוכנה, למעט התקווה ש"יהיה בסדר". אין לנו שום שליטה על התרכובות המסוכנות שנוצרות בין חומרי הפסולת ומחלחלות למי התהום שלנו. לאט – אבל בנחישות.

שריפה – פתרון בעייתי אפילו יותר מההטמנה. ראשית, שריפה יוצרת בעיות קשות של זיהום אוויר. פלסטיקים שנשרפים פולטים דיוקסינים – חומרים רעילים גם בריכוזים קטנים מאוד שגורמים למקרי סרטן "במורד הרוח". בעיה קשה לא פחות היא התרומה להגברת אפקט החממה  שכן יש להשקיע אנרגיה רבה בשריפת פסולת במיוחד אם היא לא ממויינת (תהליך המיון מייקר את השריפה). עפר השריפה אף הוא בעייתי מאוד וחלקו מכיל מתכות כבדות וחומרים מסוכנים אחרים שיש צורך לקבור אותם במטמנות לחומרים רעילים.

השרפה וההטמנה מהווה פתרון קצה שמספק אשלייה מסוג זבנג וגמרנו – כאילו עצם זה שהאשפה נעלמה מהעין יש בה כדי לפתור את בעיית האשפה – שרק עברה למימד אחר- אפר וזיהום אוויר או פשוט לא נראת בעין. 

המסר הוא שמיחזור זה לא כל הסיפור. ואולי הלקח החשוב יותר מכל סיפור הזבל הזה הוא שבמקום למחזר חשוב יותר להפחית במקור .

ניכתב בהשראת מאמר של האזרח דרור באקו – ויקי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: